יום רביעי, 25 במרץ 2009

לייב בלוגינג - קלט דיגיטלי



שלום לכל שני הקוראים של הבלוג הזה. בשונה מבלוגים אחרים שפתחתי בימי חיי, כאן אני בטוחה ב-100% שיהיו שני אנשים שיקראו אותו, וזה מעניק לי נחת.


כעת התיישבנו צוות מצומצם מול המטריצה של דן. דן על הביצוע, אני על התוכן והתיעוד, ויוני זה עתה הצטרף. ברוך הבא יוני. הצטרפו גם אדווה, אשת התוכנה, וגלית, שנורא רוצה לקחת חלק בבנייה, אבל דן השתלטן לא מאפשר לה. חבל, לא יזיק למטריצה שלו מגע של אישה.


התקבלה החלטה - להשתמש רק במחצית המטריצה . למה לא, אני אומרת. האתגר העומד בפנינו הוא חשיפת חוטים חדשים ושחזור בניית המטריצה הבסיסית, כפי שעשינו בשבוע שעבר, אבל שכחנו.
תפקידה של אדווה הוא לטעון את התוכנה על גבי השבב החמוד. היא עשתה את זה טוב לפני שבוע, והיא תעשה את זה טוב גם הפעם.
כן, היא עשתה זאת.
דן לעומת זאת מבולבל, הוא לא זוכר מה הפלוס, מה המינוס, ונכווה קלות מהלד שהתחמם, לאחר שחובר למעגל החשמלי ללא נגד.



באופן משונה, הלד נדלק ואפילו קצת מהבהב, ודן אינו יודע לאן יש לחבר את המפסק. אף אחד מאיתנו לא עוזר לו, כי כולנו חבורת אימבצילים.



הו, רגע, אסף בא להציל אותנו ופתר את הבעיה.
וכעת, למרות שכבר הצ'יפ טעון והכל מחובר לפי התמונה, כלום לא עובד. הנגד לא היה במקום? תוקן. הצ'יפ לא ישב במהודק במקומו? תוקן. ועדיין לא פועל . המעגל עושה רושם כאילו הוא פועל וחשמל זורם בו, אבל משהו עם הצ'יפ לא מעביר את החשמל.
רגע! רק הפכנו את הרגליים של הלד, והכל הסתדר על מקומו בשלום!


אסף חיבר אל המעגל לד צהוב, נוסף והוא טוען כי עליו להידלק כאשר האדום כבוי, אבל זה לא קורה.
אסף מסתכל על הקוד שלנו, ומנסה להבין מה לא בסדר איתו. מה יכול להיות לא בסדר איתו, אם העתקנו אותו כפי שהוא מאתר הקורס?
אסף טוען שעלינו להשתמש בגרסת ה-if, הגרסה הראשונה, על מנת שיחליף את תאורת הלדיםזה עם זה. אלא שבעת שאסף מנסה להבין את ההיגיון של הקוד, חמישה גברתנים (ביניהם דן, יוני וגלית) אינם מצליחים להפריד את המעבד מהתושבת שלו. נדבקו הם, כמו דוד ויהונתן. כמו לשון וחיך. וכעת כולם מתפזרים, אף אחד לא מבין מה עושים, דן בוכה שנמאס לו וזועק לאלדד שאינו בנמצא, ואילו אני מוטרדת בצ'ט על ידי חברתי מחו"ל שמתכננת לבקר אצלי. זונה.

ולפתע! ויהי אור! אסף תכנת את המעבד בקוד אחר (גרסה א') וכעת הלד האדום דולק, ובלחיצה על המתג - האדום נכבה והצהוב דולק! איזה אושר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה