יום חמישי, 9 ביולי 2009
הנקבומט
המכשיר שימצא לך את הזונה האידאלית
הגעת חרמן לתחנה המרכזית? רוצה סקס עכשיו, אבל לא מוכן ליפול על זונה סוג ב'? ברוך הבא לנקבומט, העמדה האלקטרונית שתוביל אותך לסיפוק עם אישה מהסוג שתבחר. אוהב אותה שופעת? רזה? פטמות קטנות עושות לך את זה? תחת שיש מה לתפוס בו? הנקבומט מתוכנת לאתר את נערת החלומות שלך.
תהליך החיפוש במכשיר מתבצע בעזרת מערכת ניווט משוכללת: סיבוב פטמות ולחיצה על איברים אינטימים אחרים של מודל האישה. בסוף התהליך, תקבל מפה של הנערות העובדות שמתאימות לתיאור האשה שהרכבת. עכשיו רק נותר לך לבחור במי תרצה להשתמש!
האם זו אירנה, שמועסקת בכפייה? האם זו רחל הנרקומנית, שתעשה הכל כדי לדחות את הקריז הבא? האם זו בוניטה, שהייתה פעם גבר, והיום גוססת מאיידס?
הנקבומט הוא פרוייקט סיום קורס שנה ג' בשנקר של דן קשאני, תומר מרקוביץ' ו אליזרין וויסברג(משתתפת התוכנית החדשה "מחוברות" בהוט). מטרת הנקבומט לתת נקודת מבט חדשה ומזעזעת עבור גברים שמתייחסים לאשה ככלי לסיפוק צרכיהם ותו לא. תוך כדי איתור הזונה ה"מושלמת", עובר המשתמש תהליך מביך, שתחילתו בחיפצון האישה: הוא בוחר את צורת הגוף שלה וממדיו, תוך התעלמות מוחלטת מכך שיש לה פנים, שם, סיפור חיים. בסוף התהליך מקבל המשתמש את סיפור החיים אותו לא רצה להכיר, סיפור החיים שהוביל את האשה שאותה הוא מתכוון לבעול לתחתית השפל: אדם בלי אישיות, חפץ, זונה בתחנה המרכזית.
מאחורי הקלעים של הנקבומט
הנקבומט נבנה באמצעות כמה וכמה זוגות ידיים חרוצות, ומוחות עייפים. כל הכבוד לדן קשאני, שדאג לתכנות הארדווינו. כל הכבוד לתומר, שיודע להשתמש במכשירים כראוי לגבר. תודה רבה לאלינור כנעני ולאלדד אבל, שסייעו לנו ברגעים הקשים, בהם היה נראה כאילו הכל אמור לפעול, ובכל זאת כלום לא פועל.
מבנה הנקבומט:
גוף הנקבומט הורכב מבובת ראווה פשוטה אשר הולבשה על כן מרהיב אותו בנה תומר, ההנדי מן שלנו, כפרה עליו. בראש הנקבומט מסך מחשב, המחובר למחשב.
הממשק הפיזי המפעיל את הנקבומט פשוט למדי: הוא מפעיל את המערכת של הנקבומט על ידי שלושה קלטים: אחד מהם מתג רגעי (באיזור הוגינה) ושני פוטנציומטרים, נגדים משתנים, באיזור הפטמות. סיבוב הפטמות מזיז את סמן העכבר על מסך הנקבומט. פטמה ימין שולטת על ציר Y, ואילו פטמה שמאל שולטת על ציר X. לחיצה על כפתור הוגינה משמשת כלחיצת עכבר.
הקוד המפעיל את המנגון
int potentiometerPin1 = 1; // input pin for the potentiometer. Must be analog
int potentiometerPin2 = 2; // input pin for the potentiometer. Must be analog
int Switchpin = 2; // input pin for the digital switch.
int x_val = 0; // variable to store the x value coming from the potentiometer
int y_val = 0; // variable to store the x value coming from the potentiometer
bool switch_on = 0; // switch digital input
void setup()
{
pinMode(potentiometerPin1, INPUT); // declare the potentiometer pin as an INPUT
pinMode(potentiometerPin2, INPUT); // declare the potentiometer pin as an INPUT
pinMode(Switchpin, INPUT); // declare the switch digital pin as an INPUT
Serial.begin(9600); // sopens serial port, sets data rate to 9600 bits per second
}
void loop()
{
x_val = analogRead(potentiometerPin1); // read the value from the potentiometer
y_val = analogRead(potentiometerPin2); // read the value from the potentiometer
switch_on = digitalRead(Switchpin); // read the value from the switch
Serial.print("x=");
Serial.println(x_val, DEC);
delay(50); // waits for a second
Serial.print("y=");
Serial.println(y_val, DEC);
delay(50); // waits for a second
if (switch_on==1){
//what to do when the user press on pussy
Serial.println("s=1"); //send the PC an indication that the switch was pressed
}
else {
Serial.println("s=0");
}
delay(50); // waits for a second
int potentiometerPin2 = 2; // input pin for the potentiometer. Must be analog
int Switchpin = 2; // input pin for the digital switch.
int x_val = 0; // variable to store the x value coming from the potentiometer
int y_val = 0; // variable to store the x value coming from the potentiometer
bool switch_on = 0; // switch digital input
void setup()
{
pinMode(potentiometerPin1, INPUT); // declare the potentiometer pin as an INPUT
pinMode(potentiometerPin2, INPUT); // declare the potentiometer pin as an INPUT
pinMode(Switchpin, INPUT); // declare the switch digital pin as an INPUT
Serial.begin(9600); // sopens serial port, sets data rate to 9600 bits per second
}
void loop()
{
x_val = analogRead(potentiometerPin1); // read the value from the potentiometer
y_val = analogRead(potentiometerPin2); // read the value from the potentiometer
switch_on = digitalRead(Switchpin); // read the value from the switch
Serial.print("x=");
Serial.println(x_val, DEC);
delay(50); // waits for a second
Serial.print("y=");
Serial.println(y_val, DEC);
delay(50); // waits for a second
if (switch_on==1){
//what to do when the user press on pussy
Serial.println("s=1"); //send the PC an indication that the switch was pressed
}
else {
Serial.println("s=0");
}
delay(50); // waits for a second
}
חיווט מנגנון הנקבומט
לפני שהוכנס לתוך גוף הבובה, הממשק הפיזי שלנו נראה כך:
לפני שהוכנס לתוך גוף הבובה, הממשק הפיזי שלנו נראה כך:
יום רביעי, 20 במאי 2009
לייב בלוגינג: מרכיבים צעצוע מין
המטרה: לבנות מעגל חשמלי, בו מופעל מנוע קטן, שעוצמת ריטרוטיו משופעת מסיבוב עדין של פוטנציומטר. אנו מתבססים על כך שמהירות של סיבוב המנוע מושפעת מעוצמת הזרם שהוא מקבל.
בתור התחלה, אנו מבצעים הלחמה של רגלי המנוע הדקיקות.
כיצד תפעל המערכת? סיבוב הפוטנציומטר מכניס למעבד אינפוט אנלוגי, והוא מיתרגם לאאוטפוט אנלוגי גם כן.
בניית המעגל הושלמה: הוא נראה מרהיב, אך למרבה הצער, יש שם הרבה מאוד גורמים שיכולים להשתבש. ואכן, הנסיון הראשון נגמר בכשלון. הבעיה התגלתה בתכנות: יואב הדביל הגדיר את רגל 13 כאאוטפוט – וזוהי שטות מוחלטת מכיוון שזוהי רגל דיגיטלית. הפלט אמור להיות אנלוגי!
הקוד מתוקן ומועבר לרגל 9 האנלוגית. המעגל מתוקן גם כן.
וכעת, הניסוי הצליח! הביטו בנו! אנו כה מאושרים.
בתור התחלה, אנו מבצעים הלחמה של רגלי המנוע הדקיקות.
כיצד תפעל המערכת? סיבוב הפוטנציומטר מכניס למעבד אינפוט אנלוגי, והוא מיתרגם לאאוטפוט אנלוגי גם כן.
בניית המעגל הושלמה: הוא נראה מרהיב, אך למרבה הצער, יש שם הרבה מאוד גורמים שיכולים להשתבש. ואכן, הנסיון הראשון נגמר בכשלון. הבעיה התגלתה בתכנות: יואב הדביל הגדיר את רגל 13 כאאוטפוט – וזוהי שטות מוחלטת מכיוון שזוהי רגל דיגיטלית. הפלט אמור להיות אנלוגי!
הקוד מתוקן ומועבר לרגל 9 האנלוגית. המעגל מתוקן גם כן.
וכעת, הניסוי הצליח! הביטו בנו! אנו כה מאושרים.
יום שבת, 9 במאי 2009
התחנה המרכזית
אם תשאלו אותי, זה שטח הנדלן הכי יקר, הכי מבוזבז, והכי מביך של תל אביב.
-כשהייתי ילדה, הייתי נוסעת לבד באוטובוסים לתחנה המרכזית הישנה לביתו של המורה הפרטי שלי לציור, שהיה רוסי ג'ינג'י עם קעקוע של עוגן על הכתף ועם ודקה במחזור הדם.
-כשהייתי טינאייג'רית, הלכתי לעשות שופינג בתחנה המרכזית והלכתי לאיבוד. היום - כל מקום שתשימו אותי בו בתחנה המרכזית - אוכל למצוא את היציאה. וגם: אוטובוסים לרוב חלקי הארץ, בגדים ממש שווים ושווארמה לא רעה.
-כשהייתי בת 20 הגעתי לתחנה המרכזית כדי להצטלם לכתבה שעשו עליי ב-7 ימים בסטודיו אצל אלדד רפאלי כפרה עליו.
יום שבת, 18 באפריל 2009
טכנופולין
טכנופולין. מאמר לא בלתי מעניין, אשר מעמת בין שתי גישות קיצוניות לטכנולוגיה: טכנופוביה וטכנופיליה. אני, לו היה לי ליין של מסיבות אייטיז, לגמרי הייתי קוראת לו "טכנופולין".
הכותב מעיד על עצמו כטכנופוב, אדם הפוחד מטכנולוגיה, ובכוונתו להעלות טיעונים בגינה של הטכנולוגיה, מנגד לטיעוניהם המובילים של הטכנופילים הרבים.
טיעונו הראשון והלא-משכנע: טכנולוגיה משנה את השפה בה אנו מדברים. מילים ומושגים משנים את ייעודם, וייעודם המקורי אובד לנצח. ועל זה אין לי מה לענות אלא "בובובו, אויאויאוי, מילים מסכנות". מה שלילי במילים שמשנות את משמעותן? מה רע בשינוי תפיסתי של מונחים? מה היה כל כך מקודש במילים הללו מלכתחילה? תאמינו לי, אני מעריכה מילים, אבל בחיי שאיני מוצאת כל פגם בשינוי הייעוד שלהן.
הטיעון השני של הבחור יותר משכנע. הוא טוען כי אלה הרוכשים מיומנויות טכנולוגיות, זוכים לסמכות וגישה וידע שאין לאלה שאינם מיומנים טכנולוגית. זה נכון ועצוב: בזמן שאני יכולה לשבת מול הלפטופ שלי וללמוד מוויקיפדיה על כל נושא שבעולם, אמא שלי לא מסוגלת לעשות זאת כי אין את המיומנות. יתומים מעיירת פיתוח לא יכולים לעשות זאת כי אין להם כסף ללפטופ. באמת נוצרים פה הבדלי מעמדות מעציבים.
מיד אחרי זה חוזר הכותב לטיעון לא משכנע נוסף. הוא טוען כי חידושים טכנולוגיים מתקבלים בתרועת התלהבות אצל הקהל הנחות, אשר דוחק את המסורת אל מחוץ לתמונה, בלי לשים לב לסכנות ולחסרונות הגלומים בטכנולוגיה. הסכנות והחסרונות שהעלה הכותב, זניחים הם, ואף פרנואידיים משהו.
דוגמה מעניינת לחידוש מושגי שהגיע עם התקדמות הטכנולוגיה, הוא כימות הישגים אנושיים. דהיינו, מתן ציונים. הכותב מעלה טענה כי אין זה טבעי לתת ערך מספרי לחשיבה, ידע, וביצוע אנושי, ושהכי גרוע - שזה לא נראה לנו מוזר כי אנחנו כבר רגילים לזה. לא יודעת אם הוא צודק, אבל בהחלט מעניין לגלות שלפני המאה ה-18 לא היה קיים דבר כזה, ציונים.
עוד דוגמה מעניינת שהעלה הכותב, היא המצאתו של השעון המכני. השעון הומצא למטרות דת, אבל למעשה היה הכלי אשר איפשר את קיום סדרי העבודה המוקפדים של הקפיטליזם.
אחרי זה נכנס הכותב למצב רוח דרמטי ממש. קביעתו: מדיה חדשה משנה סדרי עולם. מלחמה בין מדיה היא מלחמה בין השקפות עולם. עיסוק במלחמת המדיה הוא הסחת דעת מהמלחמה האמיתית, הערכית והמוסרית. וואו, ממש לוקח דברים קשה.
בסיכומו של דבר, הכותב טוען כי החדרת מדיה חדשה משנה לחלוטין את דפוסי המחשבה וההתנהגות האנושית. הוא כותב זאת בפאתוס אפוקליפטי ממש. אז נכון, מדיה חדשה באמת משנה את האנושות מן הקצה אל הקצה. על כך לא אתווכח. אבל אלה שינויים לרעה? אני סבורה שבדרך כלל - לא.
הכותב מעיד על עצמו כטכנופוב, אדם הפוחד מטכנולוגיה, ובכוונתו להעלות טיעונים בגינה של הטכנולוגיה, מנגד לטיעוניהם המובילים של הטכנופילים הרבים.
טיעונו הראשון והלא-משכנע: טכנולוגיה משנה את השפה בה אנו מדברים. מילים ומושגים משנים את ייעודם, וייעודם המקורי אובד לנצח. ועל זה אין לי מה לענות אלא "בובובו, אויאויאוי, מילים מסכנות". מה שלילי במילים שמשנות את משמעותן? מה רע בשינוי תפיסתי של מונחים? מה היה כל כך מקודש במילים הללו מלכתחילה? תאמינו לי, אני מעריכה מילים, אבל בחיי שאיני מוצאת כל פגם בשינוי הייעוד שלהן.
הטיעון השני של הבחור יותר משכנע. הוא טוען כי אלה הרוכשים מיומנויות טכנולוגיות, זוכים לסמכות וגישה וידע שאין לאלה שאינם מיומנים טכנולוגית. זה נכון ועצוב: בזמן שאני יכולה לשבת מול הלפטופ שלי וללמוד מוויקיפדיה על כל נושא שבעולם, אמא שלי לא מסוגלת לעשות זאת כי אין את המיומנות. יתומים מעיירת פיתוח לא יכולים לעשות זאת כי אין להם כסף ללפטופ. באמת נוצרים פה הבדלי מעמדות מעציבים.
מיד אחרי זה חוזר הכותב לטיעון לא משכנע נוסף. הוא טוען כי חידושים טכנולוגיים מתקבלים בתרועת התלהבות אצל הקהל הנחות, אשר דוחק את המסורת אל מחוץ לתמונה, בלי לשים לב לסכנות ולחסרונות הגלומים בטכנולוגיה. הסכנות והחסרונות שהעלה הכותב, זניחים הם, ואף פרנואידיים משהו.
דוגמה מעניינת לחידוש מושגי שהגיע עם התקדמות הטכנולוגיה, הוא כימות הישגים אנושיים. דהיינו, מתן ציונים. הכותב מעלה טענה כי אין זה טבעי לתת ערך מספרי לחשיבה, ידע, וביצוע אנושי, ושהכי גרוע - שזה לא נראה לנו מוזר כי אנחנו כבר רגילים לזה. לא יודעת אם הוא צודק, אבל בהחלט מעניין לגלות שלפני המאה ה-18 לא היה קיים דבר כזה, ציונים.
עוד דוגמה מעניינת שהעלה הכותב, היא המצאתו של השעון המכני. השעון הומצא למטרות דת, אבל למעשה היה הכלי אשר איפשר את קיום סדרי העבודה המוקפדים של הקפיטליזם.
אחרי זה נכנס הכותב למצב רוח דרמטי ממש. קביעתו: מדיה חדשה משנה סדרי עולם. מלחמה בין מדיה היא מלחמה בין השקפות עולם. עיסוק במלחמת המדיה הוא הסחת דעת מהמלחמה האמיתית, הערכית והמוסרית. וואו, ממש לוקח דברים קשה.
בסיכומו של דבר, הכותב טוען כי החדרת מדיה חדשה משנה לחלוטין את דפוסי המחשבה וההתנהגות האנושית. הוא כותב זאת בפאתוס אפוקליפטי ממש. אז נכון, מדיה חדשה באמת משנה את האנושות מן הקצה אל הקצה. על כך לא אתווכח. אבל אלה שינויים לרעה? אני סבורה שבדרך כלל - לא.
יום ראשון, 12 באפריל 2009
כישלון דיגיטלי ואנלוגי
הנוכחים: דן, נעמה, אליזרין (זאת אני!) וחיות המחמד של דן. בבית של דן. לא עוד בכיתתנו האהובה.
היום, נרכיב מעגל כשרק שלושתנו נוכחים פה. כלומר, בלי האופציה לזעוק: "הצילו הצילו, מה עושים, הצילו". כלומר, אני מבטיחה לכם שנעשה זאת, אבל הפעם – אף אחד לא יענה.
ראשית, אנו מורידים את תוכנת ההטענה מן האינטרנט. היא שוקלת איזה 60 מגה – די מוגזם! אני מצוננת, נעמה ממהרת, דן מפגר. כרגיל. קודם נשתה תה.
ההבדל בין דיגיטלי לאנלוגי: דיגיטלי הוא קלט בעל שתי אופציות – כן ולא. לאנלוגי מגוון רחב של ערכים. בניסוי הזה, נחבר לד אחד לרגל האנלוגית של הצ'יפ שלנו (9), והוא יתעמעם, ואחד לדיגיטלית (8) והוא יהבהב. שמח!
הלדים זה עתה חוברו לרגליהם היעודות. הידד הידד הידד. כעת, עלינו רק להעתיק את הקוד מהאתר, ולהתפלל שזה יפעל. בתיאוריה, לפחות, זה לא פועל. המחשב מוציא Error! ודן מתאמץ להבין מה לא בסדר.
וכעת, אפילו שהתוכנה יותר לא מוצאת טעויות בקוד, אין הוא מוכנה להטעין את הקוד על השבב! הדבר גורם לנו אי נוחות, ואני מגלה שאין לי שבב נוסף, כפי שחשבתי, אלא רק כמה תושבות יותר ממה שהיו לי בתחילת הסמסטר.
הבעיה באמת מסתורית. אולי היא קרתה כי דן ניתק וחיבר את השבב שלו שוב ושוב?
בכל מקרה, היה זה כישלון מזהיר, וחוששתני שניאלץ לחזור על הניסוי פעם נוספת.
דן אומר: we gave it our best shot, and our best shot was fucking miserable.
הפעם לא יהיה וידאו, כי לא הצלחנו ):
יום רביעי, 25 במרץ 2009
לייב בלוגינג - קלט דיגיטלי
שלום לכל שני הקוראים של הבלוג הזה. בשונה מבלוגים אחרים שפתחתי בימי חיי, כאן אני בטוחה ב-100% שיהיו שני אנשים שיקראו אותו, וזה מעניק לי נחת.
כעת התיישבנו צוות מצומצם מול המטריצה של דן. דן על הביצוע, אני על התוכן והתיעוד, ויוני זה עתה הצטרף. ברוך הבא יוני. הצטרפו גם אדווה, אשת התוכנה, וגלית, שנורא רוצה לקחת חלק בבנייה, אבל דן השתלטן לא מאפשר לה. חבל, לא יזיק למטריצה שלו מגע של אישה.
התקבלה החלטה - להשתמש רק במחצית המטריצה . למה לא, אני אומרת. האתגר העומד בפנינו הוא חשיפת חוטים חדשים ושחזור בניית המטריצה הבסיסית, כפי שעשינו בשבוע שעבר, אבל שכחנו.
תפקידה של אדווה הוא לטעון את התוכנה על גבי השבב החמוד. היא עשתה את זה טוב לפני שבוע, והיא תעשה את זה טוב גם הפעם.
כן, היא עשתה זאת.
דן לעומת זאת מבולבל, הוא לא זוכר מה הפלוס, מה המינוס, ונכווה קלות מהלד שהתחמם, לאחר שחובר למעגל החשמלי ללא נגד.
באופן משונה, הלד נדלק ואפילו קצת מהבהב, ודן אינו יודע לאן יש לחבר את המפסק. אף אחד מאיתנו לא עוזר לו, כי כולנו חבורת אימבצילים.
הו, רגע, אסף בא להציל אותנו ופתר את הבעיה.
וכעת, למרות שכבר הצ'יפ טעון והכל מחובר לפי התמונה, כלום לא עובד. הנגד לא היה במקום? תוקן. הצ'יפ לא ישב במהודק במקומו? תוקן. ועדיין לא פועל . המעגל עושה רושם כאילו הוא פועל וחשמל זורם בו, אבל משהו עם הצ'יפ לא מעביר את החשמל.
רגע! רק הפכנו את הרגליים של הלד, והכל הסתדר על מקומו בשלום!
אסף חיבר אל המעגל לד צהוב, נוסף והוא טוען כי עליו להידלק כאשר האדום כבוי, אבל זה לא קורה.
אסף מסתכל על הקוד שלנו, ומנסה להבין מה לא בסדר איתו. מה יכול להיות לא בסדר איתו, אם העתקנו אותו כפי שהוא מאתר הקורס?
אסף טוען שעלינו להשתמש בגרסת ה-if, הגרסה הראשונה, על מנת שיחליף את תאורת הלדיםזה עם זה. אלא שבעת שאסף מנסה להבין את ההיגיון של הקוד, חמישה גברתנים (ביניהם דן, יוני וגלית) אינם מצליחים להפריד את המעבד מהתושבת שלו. נדבקו הם, כמו דוד ויהונתן. כמו לשון וחיך. וכעת כולם מתפזרים, אף אחד לא מבין מה עושים, דן בוכה שנמאס לו וזועק לאלדד שאינו בנמצא, ואילו אני מוטרדת בצ'ט על ידי חברתי מחו"ל שמתכננת לבקר אצלי. זונה.
ולפתע! ויהי אור! אסף תכנת את המעבד בקוד אחר (גרסה א') וכעת הלד האדום דולק, ובלחיצה על המתג - האדום נכבה והצהוב דולק! איזה אושר.
יום שבת, 21 במרץ 2009
תרגיל: ניתוח סביבת הכיתה
הסביבה שבחרנו: הכיתה בה אנו לומדים, חדר מספר 1601 בשנקר
הכיתה נמצאת בקומה השישית של בנין מיטשל בשנקר. היא סמוכה למעבדת מחשבים. לפני שחולקה לכיתה ולמעבדת מחשבים, היה שם חדר רישום. הכיתה נמצאת בתוך מרחב מוגן. הכיתה מאכלסת את תלמידי מסלול מדיה בעיקר (לפעמים כיתות אחרות גם לומדות שם), ואת מרציהם.
מה עושים בכיתה?
יושבים על כסאות, מול שולחנות. על חלק מהשולחנות יש מחשבים.
לומדים קורסים רבים. במסגרתם:
מורה מעביר שיעור
תלמידים מגישים את עבודותיהם ומקבלים ביקורות
מנהלים דיונים
מקרינים מצגות/סרטונים רבים באמצעות המקרן
עושים מטלות מחוץ לזמן השיעורים. בין השאר:
עבודה על המחשבים
חיתוך והדבקה על השולחנות לעיתים רחוקות
מנהלים אינטראקציות חברתיות בהפסקות. כולל:
צעקות רמות, שירה וריקודים שבטיים.
הקרנה של סרטוני יוטיוב על גבי המקרן.
אכילה ושתייה, אפילו שאסור
בעיות בסביבה הכיתה:
- היא אינה מאווררת דיה
- מתג כיבוי האור נמצא מחוץ לכיתה, ויש לצאת החוצה על מנת להדליק ולכבות את האור לפני ואחרי הקרנת מצגת
- הכיתה הסמוכה מופרדת בקיר גבס, ורעשים חודרים בקלות מכיתה לכיתה.
- אף פעם אין טוש ליד הלוח.
- יש מיחם וקפה, אבל אין סכו"ם, כוסות או חלב, לכן התלמידים ממשיכים לקנות קפה בקפטריה כמו פראיירים.
- אנשים שוכחים לכבות את הפלאפונים וזה עושה רעש
- השולחנות נייחים, לא ניתן לשנות את סידור הכיתה
- אור חודר מהחלונות
- המקרן לא פועל לעיתים קרובות, וקשה להשיג את מרינה
- תלמידים רבים מרעישים ומפריעים במהלך השיעורים
- מורים רבים אינם עומדים בזמנים ואינם מספיקים להעביר ביקורת על כלל עבודות התלמידים
לייב בלוגינג: כיתת ג' מדיה מדליקה לדים
הכירו את קופסת הציוד האלקטרוני שלי. היא הלכה לאיבוד אתמול. חיפשתי אותה כמו משוגעת. בכיתי מרוב תסכול שלא הצלחתי למצוא אותה.
ואז תפסתי את עצמי בידיים, אמרתי לעצמי - חשבי בהגיון!
חשבתי בהגיון, ומצאתי אותה במקרר.
קבוצת האלקטרוניקה נפגשת בהפסקה ארוכה. כולם בעצם נשארים בהפסקה הזאת כדי לשחק עם המטריצות שלהם. הקבוצה שלי היא עם דן ונעמה. אין לי מושג מה צריך לעשות. כולם מתרוצצים ומשחקים עם המעגלים שלהם. מה עושים? לא יודעת.
דן מנסה לחשוף את הכבלים שלו ומבקש שיביאו את החשפן. אלכס מגיע ומתחיל להתפשט.
דן מניח את תושבת המעבד במקום שבו אמורים להניח אותה, כל כדי שליחת הערות שוביניסטיות לנשים שסביבו. נעמה מתעצבנת. הוא מבקש שמישהו יתקין את התוכנה בצ'יפ. דן מסביר לי שהתוכנה פשוט אמורה לגרום ללד להבהב. נחמד, נוכל לתלות את המטריצה היפה הזאת היישר על עץ חג המולד.
דן מנסה להעתיק את הקוד אל תוכנת הארדואינו. הוא מתקשה. בשלב מסוים הוא מגלה כי חיבור הנורות שלו אינו נכון. בכלל, הוא גילה שהיה לו קצר במעגל ושהמתג שכיבה והדליק את המנורה, למעשה הפסיק והפעיל את הקצר, מה שאכן גרם ללד להידלק ולהיכבות, אבל לא מהסיבה הנכונה. אלדד גילה את זה. כל הכבוד לו. בינתיים, אני מקווה שלא נשרף המעבד או משהו. רגע, המעבד בכלל לא נמצא שם – זו רק התושבת. הכל בסדר.
הבנייה מתקדמת. זה כמעט מוכן – רק נגד חסר. חום כתום שחור זהב.
הבעייה כעת היא שהשעון אינו מונח במקום הנכון. רגע, הוא דווקא כן במקום הנכון, דן סתם שלף אותו.
התרשים של התושבת והצ'יפ מבלבל ומתעתע.
הקבוצה הסמוכה אלינו הצליחה לגרום ללדים להבהב. הלדים שלנו נדלקו ולא היבהבו, אבל הן לא אמורות לעשות את זה.
לרגע היה נראה כאילו המעגל שלנו פועל חלקית. מנורה אחת נדלקה ולא נכבתה, ומנורה אחרת מהבהבת. הבעיה: הגדרנו רק רגל אחת כמהבהבת, והיינו צריכים להגדיר גם את הרגליים האחרות.
ולבסוף, עשינו זאת! כן כן! בזכות תיקון התכנות של אדווה, הנורות נדלקו ונכבו כמו גדולות. הידד! עשינו זאת! והשמחה הייתה גדולה.
סוף.
ואז תפסתי את עצמי בידיים, אמרתי לעצמי - חשבי בהגיון!
חשבתי בהגיון, ומצאתי אותה במקרר.
קבוצת האלקטרוניקה נפגשת בהפסקה ארוכה. כולם בעצם נשארים בהפסקה הזאת כדי לשחק עם המטריצות שלהם. הקבוצה שלי היא עם דן ונעמה. אין לי מושג מה צריך לעשות. כולם מתרוצצים ומשחקים עם המעגלים שלהם. מה עושים? לא יודעת.
דן מנסה לחשוף את הכבלים שלו ומבקש שיביאו את החשפן. אלכס מגיע ומתחיל להתפשט.
דן מניח את תושבת המעבד במקום שבו אמורים להניח אותה, כל כדי שליחת הערות שוביניסטיות לנשים שסביבו. נעמה מתעצבנת. הוא מבקש שמישהו יתקין את התוכנה בצ'יפ. דן מסביר לי שהתוכנה פשוט אמורה לגרום ללד להבהב. נחמד, נוכל לתלות את המטריצה היפה הזאת היישר על עץ חג המולד.
דן מנסה להעתיק את הקוד אל תוכנת הארדואינו. הוא מתקשה. בשלב מסוים הוא מגלה כי חיבור הנורות שלו אינו נכון. בכלל, הוא גילה שהיה לו קצר במעגל ושהמתג שכיבה והדליק את המנורה, למעשה הפסיק והפעיל את הקצר, מה שאכן גרם ללד להידלק ולהיכבות, אבל לא מהסיבה הנכונה. אלדד גילה את זה. כל הכבוד לו. בינתיים, אני מקווה שלא נשרף המעבד או משהו. רגע, המעבד בכלל לא נמצא שם – זו רק התושבת. הכל בסדר.
הבנייה מתקדמת. זה כמעט מוכן – רק נגד חסר. חום כתום שחור זהב.
הבעייה כעת היא שהשעון אינו מונח במקום הנכון. רגע, הוא דווקא כן במקום הנכון, דן סתם שלף אותו.
התרשים של התושבת והצ'יפ מבלבל ומתעתע.
הקבוצה הסמוכה אלינו הצליחה לגרום ללדים להבהב. הלדים שלנו נדלקו ולא היבהבו, אבל הן לא אמורות לעשות את זה.
לרגע היה נראה כאילו המעגל שלנו פועל חלקית. מנורה אחת נדלקה ולא נכבתה, ומנורה אחרת מהבהבת. הבעיה: הגדרנו רק רגל אחת כמהבהבת, והיינו צריכים להגדיר גם את הרגליים האחרות.
ולבסוף, עשינו זאת! כן כן! בזכות תיקון התכנות של אדווה, הנורות נדלקו ונכבו כמו גדולות. הידד! עשינו זאת! והשמחה הייתה גדולה.
סוף.
היכן הם מוצאים זמן? צפייה בסרטון של Clay Shirkin
בכנות, שאלה שאני שואלת את עצמי לא פעם. מאין אני מוצאת זמן לנהל אתר תוכן מצליח, לצלם תוכנית טלוויזיה, לעבוד במשרה מלאה בסטרט אפ משונה, ולעשות שיעורי בית באלקטרוניקה, מדי פעם?
לאחר צפייה בסרטון הווידאו הזה, הרגשתי גאווה על כך שאיני מרבה לצפות בטלוויזיה, מה שהופך אותי לאדם יעיל יותר ממך, אדוני הבטלן. מרוב שהרגשתי טוב, מיד רצתי לצפות בתוכנית של שרה סילברמן בערוץ 3, תוכנית מעולה.
ומי שרוצה לראות סרטונים יותר מעניינים מאשר אני צופה בוידאו ועושה פרצופים מפגרים, מוזמן להיכנס לזרוב.קום.
יום שבת, 7 במרץ 2009
בוקר טוב לבלוג ה-30,920 במספר שלי
כאן אכתוב את עלילותיי בעולם המופלא של הממשק הפיסי. סליחה, הפיזי. סליחה, פשוט אלקטרוניקה למעצבים.
בקרוב: סרט המתאר את הדייט הראשון שלי עם המטריצה. עדיין לא היה שם קליק, אבל אתן לה עוד הזדמנות.
בקרוב: סרט המתאר את הדייט הראשון שלי עם המטריצה. עדיין לא היה שם קליק, אבל אתן לה עוד הזדמנות.
הירשם ל-
תגובות (Atom)